החוזה שבינינו/ שנית גב

אתה תמלא את הצורך שלי באהבה
ואני אמלא את שלך
אתה תרפא את פצעי הילדות שלי
ואני לא אגרד את שלך.

אתה תנמיך ציפיות מהאישה שרצית בדמיונך
ואני אקבל אותך כאדם פגיע שגם זקוק לחמלה
הרי נסיך על סוס לבן יש רק באגדה.

אני אלמד להכיר בחולשותיי
ואתה תחבק אותן ותהיה עדין אלי
נעשה לנו כאן מרחב בטוח, שאפשר יהיה בו לנוח,
כשלאחד מאיתנו ייגמר הכוח.

אני אקשיב לשפת הגוף שלך
ואדע מתי להתקרב ומתי אתה רוצה לבדך
ואתה – כשתראה אותי פורשת כנף
תסתכל עליי מהצד בגאווה.

ובין לבין יהיה לנו טוב ויהיה לנו רע.

זה החוזה הזוגי שלנו, שמעולם לא נכתב
אי אז באופן לא מודע שנינו חתמנו עליו
וגם אם הפרנו סעיף אחד או שניים
ונאלצנו לפתוח ולעדכן מחדש,
תמיד היתה לנו אמונה שעליה היה קשה לערער:
שנועדנו זה לזו
ולעולם לא נוותר.