דינה ושלמה (שמות בדויים) הגיעו אלי בעקבות העובדה שדינה הביעה רצון לעזוב את הקשר ולהיפרד. הם היו במשבר. בפגישה הראשונה איתם אחרי חצי שעה נשמעה אזעקה. עצרנו את הטיפול ועברנו לממ"ד שבתוכו ישבו גם בעלי ובתי הבכורה שהיתה בביקור בארץ.
מאחר ואלה היו מטופלים שלא הכרתי וזו הייתה שעתם הראשונה חשתי מתח במעמד ותהיתי איך יהיה מפגש ההיכרות גם עם בני משפחתי. מאחר ודינה היא דוברת אנגלית וחיה בארץ רק מספר שנים, התפתחה שיחה באנגלית בין בתי ובינה.
מאחר והזוג השאיר ילדים מתבגרים בבית, הם כבר לא היו פנויים מנטלית להמשך טיפול באותו ערב. שוחחנו על כך והם העדיפו לעצור את המשך השעה ולנסוע הביתה.
בפגישתנו הבאה שאלתי את הזוג על החוויה שלהם והם סיפרו שחשו מחוברים אלי. הם דיברו על האנושיות והדאגה שהם חשו ממני כמטפלת, וש"כולנו כבני אדם חווים את אותה חרדה ודאגה, ואנחנו באותה סירה".
מאחר ואנו כבר אחרי 6 מפגשים אני חווה שהחוויה הראשונית הזו יצרה פתיחות וכנות בין בני הזוג, בעקבות חווית הישיבה בממ"ד הם חשו ביטחון בי, ולדבריהם הם מעולם לא שוחחו כך, והדיאלוגים של האימגו הביאו אותם לעומק והבנה חדשה זה את זו. דבר זה הוא משמעותי לאור האיום בפרידה.

גילה ושמעון (שמות בדויים) זוג בשנות סוף ה-40 לחייהם, היו בטיפול עשירי כאשר אזעקה נשמעה בחדר הטיפולים. במקרה זה איש מבני ביתי לא היה בבית ככה ששלושתנו נכנסנו לממ"ד. מאחר וכולנו כבר מורגלים במרחבים מוגנים אליהם אנו נכנסים מעל שנה, הם שאלו אותי אם נוכל להמשיך בדיאלוג גם בממ"ד, בפרט כששמענו את יירוט הטיל ברקע.
בדקתי עם שניהם אם אכן הם מרגישים שיכולים להתפנות לכך רגשית ולהפתעתי נשארנו בממ"ד לעשרים הדקות שנותרו כדי לסיים את הנושא שגילה העלתה בדיאלוג.
בפעם זו הייתי הרבה יותר רגועה, מכירה את המטופלים הללו זה זמן, והבנתי שגילה הייתה זקוקה להמשיך ולתאר לשמעון חוויה שלה בנושא שהעלתה בפגישה הזו ושלא רצתה לקטוע את המפגש, למרות העצירה למעבר למקום מוגן. היא הודתה לי על הגמישות שלי להמשך שעת הטיפול גם בתנאים שנוצרו.

בדוגמה האחרונה מדובר בענבל ויקי, זוג מפונה מאחד הקיבוצים בעוטף, זוג שחווה טראומה קשה בהיותם בממ"ד בביתם בשבעה לאוקטובר. במרחב זה הם שהו שעות ממושכות, תוך כדי שהם שומעים יריות מחוץ לביתם, חושבים על כך ש"תיכף ייכנסו המחבלים להרוג גם אותנו", עד שלמרבית המזל כוח של צה"ל חילצם בלילה. ענבל ויקי שהו עד כה בקיבוץ אליו פונו ובעתות אזעקה -במקלטים שהכילו הרבה אנשים.
הממ"ד של ביתי הזכיר להם את הממ"ד בבית שלהם בעוטף עזה, הן בגודלו והן בצורתו. יקי פרץ בבכי עוצמתי כשנכנס לממ"ד והיה זה רגע מאד אינטימי כשענבל חיבקה אותו חזק למספר דקות ממושכות. לכשיצאנו מהממ"ד יקי איפשר לעצמו לספר לראשונה את חוויתו בביתם בשבעה באוקטובר, מה שנמנע מלעשות חודשים רבים קודם מרצון להדחיק את החוויה המטלטלת שעברו.

גבולות גמישים ותהליכים מואצים

שנה לתוך המלחמה אני מוצאת עצמי ממש גמישה ולא רואה את חציית גבולות הטיפול המקובלים עלינו במעמד זה כנושא שמקשה בהכרח על הטיפול, או עלי כמטפלת. נהפוך הוא. המעמד מאפשר לי להכיר פן נוסף של המטופלים, הן זוגי והן אישי: איך מתמודדים עם הפחד שמעוררת אזעקה, מה מתרחש ביניהם כזוג באותו מעמד. מה שחיוני מאד זה לדבר על כך בשעה הטיפולית ולשמוע על החוויה של המטופלים במעמד כזה. ההתעניינות שלנו כמטפלים, הישיבה המשותפת בחדר מוגן, בהחלט יכולים לקרב ולהאיץ את עבודת המטופלים. אף המטופלים עצמם רואים איך אנו כמטפלים מתמודדים במעמד שכזה, קולטים את האנושיות שבנו ושכולנו בני אדם החווים רגעים קשים ומפחידים, מה שמשותף בשנה זו לכל העם שלנו.

כתבה: ליאורה גרינהאוס, מומחית רבת שנים בטיפול זוגי ומשפחתי, מרצה ברחבי הארץ, מלמדת ומדריכה בטיפול זוגי, מייצגת את ישראל בארגון האימגו העולמי, ומחברת הספר 'מסע זוגי מרומנטיקה לאינטימיות'. טיפול זוגי בגישתי מאפשר תירגול של חיוביות העוצר את הדינמיקה השלילית והריקוד הזוגי ההרגלי.