תקציר
במאמר אתבונן באפיונים של עבודת המטפל הזוגי 'הטוב דיו', בהתייחסות למושג של וויניקוט על 'האם הטובה דיה'. מושגים כגון החזקה ו-Setting טיפולי, שיקוף, וחוויה מתקנת ידונו תוך הבאת וינייטות מטיפול זוגי על פי גישת האימגו. אראה איך המטפל מסייע לביטוי העצמי האמיתי של כל בן זוג תוך גילוי חלקים של עצמי מזויף על פי וויניקוט, וגם עצמי מוסתר, מוכחש או אבוד על פי הנדריקס.
נראה איך מושג 'ההגנה המאנית' מאיר בצורה חדשה את 'פתחי המילוט' של בני הזוג המשמשים לבריחה מאינטימיות אך גם לבריחה מרגשות קשים, ומתחושת הרס האובייקט; ואיך תהליך הדימוי מחדש מאפשר פיתוח היכולת לאיכפתיות.
לבסוף אדון ברגשות מורכבים של זעם שנאה ואהבה אצל המטופלים ואיך הם פוגשים את צרכי המטפל – להציל, להוכיח עליונות, או לוותר ולהתנתק. אבדוק אם המטפל הטוב דיו רשאי ליהנות מעבודתו עם הזוגות, ואף להגיע לביטוי של חלקי עצמי מוכחשים או אבודים שלו עצמו.
מיהו העצמי האמיתי
עבודה על חלקי העצמי – העצמי האמיתי לעומת העצמי הכוזב.
אלו מושגים שוויניקוט הביא לתוך הפסיכואנליזה והשפיעו וממשיכים להשפיע על מטפלים מאסכולות רבות. (15) וויניקוט עצמו היה ער לסכנה של הקצנה דיכוטומית. טען שעיוות העצמי יכול להביא לפתולוגיות קשות, אך לעצמי הכוזב יש גם תפקיד חיובי – להסתיר את העצמי האמיתי ובכך להגן עליו בתקופות או במצבים בהם זה צורך הישרדותי.(15, עמ' 204).
הנדריקס, בספרו 'לשמור על האהבה הזאת', עושה דיפרנציאציה של סוגים שונים של העצמי המעוות: (4 עמודים 163-165)
העצמי המוסתר– (Hidden self) מודע אך מוסתר בארון. הוא ידוע לנו אך אנו מדכאים אותו ביודעין כדי להתקבל בחברה מסוימת.
בכל זאת אנו כמהים שיימצא אדם שיקבל גם חלקים נסתרים אלה של עצמיותנו.
העצמי המוכחש (Denied self) פחות מודע לנו. אלו תכונות שיש בנו, בדרך כלל תכונות הנתפסות כשליליות שאנו מכחישים את קיומן למרות שאחרים מכירים אותן. לעתים תכונות שליליות ששנאנו אצל הורינו ובכל זאת הפנמנו אותן. זה חלק מפוצל בעצמי, מפוצל ומוכחש, שלעתים מושלך על בן הזוג ואנו נלחמים בו אצלו.
מיהו העצמי המזויף
העצמי המזויף (False self) עצמי תחליפי, מסתגל לרצונות החברה, מכסה ומפצה על תכונות ומאוויים שנאלצנו לוותר עליהם. לעתים מזדהים איתו (מושג זה הוא הדומה ביותר לזה של וויניקוט).
העצמי האבוד (Lost self) חלק מודחק, לרוב לא נגיש. אלו חלקים בעצמיותנו שהאיסורים הקשורים בהם חזקים מאד, והפנמנו את המסרים שהוחדרו בנו בקשר אליהם, לעתים בעקבות אירועים טראומטיים, כך שנמחקו לגמרי מתודעתנו.
לפי הנדריקס חלקים מהעצמי האבוד קשורים בתכונות והתנהגויות אשר נחשבים בתרבותנו כמנוגדים למגדר. למשל רגשות רוך או התעניינות בריקוד או בקישוט אצל בנים.
התפישה המורכבת הזו של הנדריקס מאפשרת עבודה מובחנת עם אספקטים שונים אלו באמצעות הטיפול הזוגי.
דוגמה מטיפול זוגי
האישה טוענת: "כשאנו מתווכחים על משהו ואני מוותרת, ברגע שוויתרתי אני הולכת איתך הלאה, אני לא ממשיכה להתלבט ולהצטער שוויתרתי. אבל כשאתה מוותר לי – אתה כל הזמן ממשיך לזעוף!"
הגבר משיב: "אני לא יכול לשנות מה שאני מאמין, אני מוותר לך כדי שתהיי שמחה, אחרת זה יחזור אליי כמו בומרנג. אבל אני ממשיך לחשוב שצריך לנהוג כמו שאני מאמין. ככה אני – דפוק, מוזר, יוצא דופן, זה אני!".
ניגודים אלה חזרו וגרמו הרבה מתחים בין בני הזוג. בין השאר כי הגבר ייחס גם לאשתו הרגשות כמו שלו ולכן התקשה לקבל ויתורים שלה. הוא היה בטוח שהוויתור שלה יחזור אליו גם כן כמו בומרנג ויתנקם בו.
היא מצידה חשה שהוויתור שלו אינו וויתור של ממש ושההתנגדות הפנימית שלו מקשה עליה להרגיש בנוח עם ההחלטות שהם מקבלים שכן היא מרגישה אז ש'היא לא בסדר'.
לקח זמן עד שכמטפלת הבנתי שזו הדרך שלו לשמור על העצמי האמיתי שלו. זו דרך שלמד בהתנסויות קשות בנערותו במשפחה שבה נדרש ציות מלא לערכים ולנורמות ההתנהגות של ההורים כדי לא לסבול עונשים, השפלות ודחייה.
כשהוא אומר: "זה אני, דפוק מוזר", הוא בעצם שומר על חלק חשוב זה של עצמו ביחד עם גינוי שלו, גינוי שהופנם.
בעבודה עם זוג זה השקענו בהרחבת המיכל של כל אחד מהם כדי להכיל את השונות של השני.
כמו כן, עבדנו לאפשר לאשה תובנה שהתנהלותו בעניין הוויתורים חיונית כי בתפיסתו זו הדרך לשמור על האוטנטיות שלו. ולכן חשוב בשלב זה שתוכל להסתפק בזה שמוותר "למען שלום בית", אך ממשיך להאמין בדרכו.
אף שההסבר כוון לכאורה רק לאישה, כשהנושא וההסבר חזרו שוב ושוב, הגבר אשר קיבל אישור לתחושה עמוקה שלו, חש בטוח יותר.
בהמשך, עודדתי כמטפלת את הגבר לתת לגיטימציה לשני הקטבים המנוגדים של צרכיו העמוקים (שהרי גם לעצמי הכוזב יש משמעות ותפקיד), כאשר הוא מרצה את אשתו ואת המשפחה הדבר עונה על צורך עמוק שלו בשייכות ומרגיע את פחדי הנטישה כשהוא ממשיך לדבוק באמונתו, הוא שומר על החיות של העצמי האמיתי שלו.
משימה חשובה נוספת אך לא פשוטה היא להרחיב בהדרגה בטיפול את גבולות ה"עצמי האמיתי", לאפשר לו לצמוח, ולהיות פחות נוקשה, מה שיקל גם על בת הזוג לחיות איתו בשלום.
על פי וויניקוט בהיות העצמי האמיתי חבוי וללא ביטוי, הוא נשאר מקובע, ולא זוכה להתפתחות הגמישה שהיא טבעית בתהליך התפתחות תקין עם אם טובה דיה, בו אנו לומדים מהתנסויותינו, מרחיבים ואף מגמישים את יכולותינו.
בתהליך העבודה הטיפולית הזוגית יש הזדמנות לעצמי האמיתי להתבטא, להשתתף במשחק, להיות יצירתי, יכול לגלות תפישות חדשות ולנסות התנהגויות חדשות, כך שנהיה גמיש ועשיר יותר מבלי להקריב את תחושת האותנטיות.
שיחות – כרך ל"א, מס.3 יולי 2017 עמ' 230-238
מאת דורית נוי-שרב – מ.א. פסיכולוגית קלינית, מטפלת מוסמכת בגישת האימגו