דווקא מי שהתאהבנו בו / בה וחשנו שאנו חיים איתו/ה בהתאמה זוגית מושלמת, הוא / היא יהיו האנשים עליהם נכעס, איתם נריב ובעזרתם נצמח, הכיצד?
את מי אנחנו בוחרים כבני זוג?
את מי אנחנו בוחרים כבני זוג? את מי שהתאהבנו בו, שהרגשנו יחד התאמה זוגית מושלמת, וחיבור מיוחד במינו. תחושה של נינוחות, שקט, רוגע, רגש חזק שמצאנו את האדם שימלא את כל צרכינו באהבה ובחום מתוך התכווננות מלאה. בתחילת הקשר ההתאמה הזוגית נראית מובנת מאליה, יחד עושים את הבלתי אפשרי, החיבור, הסקס, השיחות, אנרגיית החיים, הכל בתחושה של זרימה והתאמה זוגית, כאילו "מן השמיים". התחושה היא, שיחד, נכבוש את העולם ואין דבר שלא נוכל לו. בזמן הזה, מופרשים בגוף אנדורפינים שאחראים לתחושה המיוחדת הזו, לתחושת "הכל יכול", ולחוויה שמצאנו את האדם שיביא לנו את האושר הגדול, שייתן לנו את כל אשר לא יכולנו לקבל במשפחות שגדלנו בהן, שירפא את פצעי הילדות שלנו, את הכמיהות הגדולות שלנו בקשר. שזו תהיה התאמה זוגית מופלאה.
הציפייה בקשר היא, שאהוב ליבינו, יעשה אותנו מאושרים ויהיה גם אחראי לאושרנו. שהוא / היא ידעו תמיד מה אנחנו רוצים וייתן לנו את מבוקשינו עוד בטרם ביקשנו אותו. שהוא האדם שכל כך אוהב אותנו ינחש את צרכינו וישמח למלא אותם בכל עת. התהליך הזה אומנם קורה בעת ההתאהבות שלדעתנו נמשכת בין שעתיים לשלוש שנים, לא יותר.
מהי בכלל התאמה זוגית?
כשאדי האנדורפינים מתפוגגים ותקופת המאוהבות מתעמעמת, עולים אט אט כעסים, תסכולים וחוסר שביעות רצון. בן-בת הזוג מתקשים לתת לנו את הדברים שאנו כה זקוקים להם ולטענתם, אנו זוקקים מהם דווקא לדברים שקשה להם לתת לנו. הכיצד? איך קרה? היכן מתחבאת ההתאמה הזוגית הנהדרת הזו?!
היא לא נעלמה! האמת היא שעכשיו היא בשיא פריחתה. אנו בחרנו כבן-בת זוג בהתאמה זוגית מושלמת כדי שיצמיח אותנו, שבעזרתו נהיה אנשים יותר שלמים, עם יותר יכולות, יותר גמישות והרבה יותר אפשרויות בחירה כיצד לנהוג.
מה נרגיש כדי לדעת שאנחנו מתאימים?
אז למה זה כל כך כואב פתאום? כי אנחנו נוגעים זה לזה בפצע!! בפצע הילדות שלנו. בכאב הגדול שלנו. אז למה בחרנו אותו? בן-בת הזוג שלנו נבחרו בקפידה, כדי לאפשר לנו לצאת מפצע הילדות שלנו, בחרנו את האדם גבר /אישה אשר בהתנהלות שלהם מאפשרים לעצמם לעשות דברים שאנחנו מעולם לא הרשינו לעצמנו בבית שגדלנו, שהקפאנו, כי הבנו שיפגעו בנו אם נפשיר אותם. מהקולות ומהמסרים שקיבלנו בבית הורינו הבנו שהתנהגויות מסוימות אינן ראויות : למשל, יש משפחות שאמנות מבוטלת מול התמקדות ריאלית, שספורט אינו מוערך, שבכי מקבל ביקורת או שסקרנות נחווית כמציקה ומטרידה. בבתים אילו הילדים גדלים כשהם מקפיאים את היכולות הללו כדי להיות נאהבים על ידי ההורים ומוערכים על ידם. כשאנו פוגשים בבן-בת זוג שבהתנהלות שלהם הם מבטאים את כל היכולות המוקפאות שלנו, אנו מתאהבים בהם, ומייד מרגישים "כאדם אחד" שאנו מכירים מזה שנים. בעצם, אנחנו מתחברים עם חלק של עצמנו שלא קיבל מימוש והכרה וקפא.
האם תסכול בזוגיות אומר שאיננו מתאימים?
מה שקורה בעת שמתחיל מאבק הכוח, הוא שאותו דבר שבן הזוג כל כך אהב בנו, מתחיל להציק לו, הוא רוצה מאיתנו את החלקים הקפואים שלנו, שאנו לא יודעים לעשות בהם שימוש ומזכיר לנו באופן לא מודע את בית ילדותינו והסיבות למה הקפאנו את היכולות הללו. "אני לא יכולה להיות ספורטאית" אם חונכתי לזה שספורט הוא בזבוז זמן, אמרה מטופלת שלי לבן זוגה, "את סתם שק תפוחי אדמה" הוא ענה לה "אבל הכרת אותי כזו לא ספורטיבית" "נכון, אבל אז אהבתי את השקט והרוגע שבך ועכשיו חסרה לי האקטיביות והטמפרמנט".
איך יתכן שתסכול דווקא מצמיח אותנו?
כאן מתרחשת הצמיחה וההתאמה הזוגית, שהרי אם הבחורה תוכל להפשיר בתוכה את החלקים האקטיביים יותר ותלמד להעריך אותם, לא רק למען בעלה אלא למען עצמה כאדם, ובן זוגה ילמד להעריך את הרוגע והשקט שלה, והוא יפשיר את החלקים הקפואים האלה אצלו, הרי ששניהם יצמחו כבני אדם, יקבלו חזרה חלקים של עצמם וילמדו להיות אנשים יותר שלמים ולפעול בהרמוניה משותפת.
נכתב על ידי: אורית אדמון שיפר – MSW מטפלת אימגו מוסמכת, מנחת סדנאות ומכשירה מטפלים